מצפה רמון ואיבן סינא, רומן מתחדש.

המדבר הגבוה של מצפה רמון הוא לא מדבר רגיל, כל אחד שנכנס למדבר הזה יכול לזהות משהו מהמוכר לו מאיזו תקופה בחיים, אבל, יש משהו חזק יותר, קדום, הייתי אומר אפילו רדום שיושב שם במדבר, מספיק לשבת בשקט שעה כדי לחוש שפעם היה פה הרבה יותר שמח.

לימוד קנון הרפואה של איבן סינא, זה קצת כמו ללמוד את התנך או הספרות המתלווה לו (אני לא משווה בחשיבות, רק ברבדים) , בקנון יש משפט שעל פניו נראה קצר, לפעמים קצת סתום, אבל בהקשר הנכון מתחילים לקבל חיבורים שחושפים מידעים על מידעים, וכל תקופה שחוזרים לקרוא את הפרק מחדש, מבינים אותו קצת אחרת.

במדבר של מצפה רמון יש הרבה צמחים, יש שם בית מרקחת שלם, כזה, שאף רגולטור לא יכול להגביל או להשתלט עליו, התרופות שם גדלות 365 יום בשנה, בוקר וערב, ארבע עונות, רק לבוא, להקשיב , לפעמים גם לקטוף ולהכניס לגוף (זה ששואף לאיזון תמידי ובלתי פוסק) קצת מהטוב הזה שהמדבר נותן.

בתוך כל הטוב הזה, יש שני צמחים בולטים במיוחד, כל כך בולטים, שקמו והחלו ללכת מזרחה על דרך המשי ללב האימפריה הפרסית.

גלישת עננים במכתש רמון, שווה לשים PLAY, קצת אווירת מדבר בדיוור ישיר

באחד המסעות המרתקים בתוך קנון הרפואה של איבן סינא מוזכרים מספר פעמים- הנבטים, כן, אילו ששלטו במדבר והובילו שיירות. הנבטים היו מוקדמים לתקופתו של איבן סינא, כמה מאות שנים, ותחילתו של תור הזהב באימפריה הפרסית ועליית האיסלאם היה מקביל לירידת קרנם של הנבטים כשבטי נוודים , מובילי מור , לבונה ומיני תבלינים. אבל השפעתם הקודמת על יבוא סממני מרפא לאמפריה הפרסית היתה גדולה ושרדה לתקופתו של איבן סינא, וכלל הנראה נמשכה על ידי שארית שבטים שהובילו סחורות מאזור ארץ ישראל מזרחה.

השליטה במרחב וירידת קרנם של הנבטים, לא היתה סופה של השיירות שהובילו מזרחה, הכח הכלכלי שהוביל את המור שגדל לחוף ים המלח, המומיו שצף על מימיו, ואת לענת יהודה שגדלה רק במדבר סיני וסביב נחל פארן בואכה - מצפה רמון.

שני הצמחים מהמדבר שסמוך למצפה רמון, עשו דרך ארוכה עם הנבטים מזרחה, מגיע להם כבוד, הם התיישבו בספר הרפואה המפורסם בעולם.

לענת יהודה- איבן סינא, אינה מזהה את שמה כלענת יהודה כמובן, אך בפרק בו מסביר על איכויות הלענה, הוא מציין כי ישנן סוגי לענות רבות, אשר מיטיבות עם האדם בעיקר שהן מבושלות לסירופ, ומשמשות כמחזק של הגוף, וכולן מזיקות ללב לאורך זמן, למעט אחת- זו שהנבטים מביאים, והיא מחזקת את הלב.

בקרב העשבונאים ידוע כי יחודה הגדול של לענת יהודה מלענת המדבר או לענת השיח, הוא בארומתיות היחודית שלה ובכך שהיא בשימוש על ידי בני המדבר לחיזוק הלב מאז שזכור שעושים בה שימוש.

מכיוון שבקנון הרפואה אין שמות לטינים, ואלף שנה הם זמן מכובד להתפתחות המדע הבוטני, הזיהוי הבוטני לספרות העתיקה, היא פזל לא פשוט, שלעיתים אינו שלם, אך במקרה זה, לאחר השוואה, קריאה בטקסטים מקוריים ובשפת המקור, אני סמוך כי לענת יהודה אכן מוזכרת בקנון, ויחודה לטיפול בלב היה ידוע עד לעומק הממלכה הפרסית.

זמן איכות עם מלכת המדבר

האלה האטלנטית היא ללא ספק מלכת המדבר האמיתית, זהו עץ אפוף קדושה, שיראת בני האדם מקדושתו מנעה מהם לכרות אותו לבנייה , עצים אילו סביב מצפה רמון בואכה גבול מצריים, הם שריד לתקופה גשומה יותר, וכיום יותר ויותר מעצים אילו מתחילים להתייבש בגלל שינוי האקלים.

לא פחות קסום מכך, מדוע עצים אילו לא נכרתו? הרי המדבר עני בעץ, ואוכלוסייה תמיד נזקקה לעץ לבנייה, להסקה, ובכל זאת, איש לא נגע בהם.

התשובה לדעתי נעוצה בכך שעצים אילו שמשו להפקת שרף, ממש כפי שעושים היום בצפונה של איראן (מצורף סרטון בהמשך) , השרף, תרופה חשובה ויקרה, היתה מצרך איכותי ונדיר במדבר, הפירות של האלה הם לא רק תרופה , אלא, מזון איכותי שניתן בשלבים שונים להפיק מהפירות- שמן, חמוצים, ואפילו קמח.

גם במקרה הזה, איבן סינא מציין ומייחד את שרף האלה שהביאו הנבטים, והוא שרף כהה יותר מהשרף של צפון האימפריה, ולא מדובר בשרף אלת המסטיק, שכך, מהכרת המרחב של הנבטים , לא נותרו בררות מרובות, מאילו עצים יכלו לחלוב ולהוביל מזרחה בדרכם לאסוף מור ולבונה מדרום ערב.

המידע שאיבן סינא מציג בקנון, מאגד מאות שנים של ידע קודם שנאסף על ידו מכתבים קודמים ורופאים שקדמו לו, ולכן , הקנון משמש כתחנת היסטוריה בוטנית מאוד איכותית.

שרף האלה האטלנטית משמש כמסטיק לעיסה באיראן, והוא שרף נוזלי, אמנות האיסוף מהעץ מרשימה והרחבנו עליה רבות בפרק על האלה בספר, כמו גם על תפקודיה הרפואיים.

שרף מעץ ליד מצפה רמון , השרף מופרש גם ללא חליבה בכמות קטנה

בסוף הקיץ ותחילת הסתיו, זו העונה המושלמת ללקט את פירות האלה ולעשות בהם שימוש רפואי, האלות סביב מצפה רמון מוגנות ואנו לא מלקטים מהן, אבל בהחלט מומלץ לשבת בצילן ולהנות מבית המרקחת של המדבר הגבוה בארץ.

וככה מבלי משים סגרנו מעגל קצר של אלף שנים , בתנועה שהיתה בלתי פוסקת מזרחה מבית המרקחת של מצפה רמון אל לב האימפריה הפרסית.

לסיום, סרטון בשפה הפרסית המציג את הפקת השרף והשמן מהאלה האטנלנטית בצפון איראן, שווה לראות.