סרפד על דרך המשי - گزنه

בקנון הרפואה של איבן סינא מסתתרים צמחים מוכרים מאוד שתפקודם הרפואי לעיתים מפתיע, ללא ספק רוב שימושי הסרפד שאנו מכירים בשימוש הנפוץ נשענים על יסודות הרפואה הגרקו - ערבית וסוכמו לידי מונוגרפיות בקנון הרפואה במאה ה 11 ולמחסן התרופות לפני 250 שנה, סיכומים רפואיים אילו מנקזים לידי משפך ידע מסורתי של מאות שנים.

הסרפד הוא אחת הדוגמאות המרתקות, לצמח רעיל (כן...) וחם ויבש בדרגה השלישית (זוכרים מבלוגים קודמים?) הוא משפיע מאוד מהר על מרות הגוף וללא עיבוד בסיסי הוא יפריע לתפקודן התקין של מרות הגוף.

מלקטים בדרום הר חברון

רענון קל- לכל צמח יש דרגת חום, קור, יובש או לחות , הרמות מתחלקות לארבע (מספר קסום ברפואה הפרסית) ובתוכן עוד מתחלקות לשלוש תתי רמות. לצורך הדוגמא, דרגת החום של הסרפד נקבעת לפי השפעתו על מרות גוף האדם, ככל שההשפעה מהירה וחזקה יותר דרגתו גבוהה, כאשר צמחים בדרגה הרביעית משחיתים את מרות הגוף, כלומר, יותר מידיי זה גם לא טוב, או לפחות לא בלי "מתקן" צמח או חומר מרפא שימתן את הקיצוניות.

על אותו הרעיון יהיה קל להבין כי אורז הוא קר ולח מיסודו ולכן אינו מתאים להאכל ללא תיבול או תוספת מתאימה לאורך זמן או לסוגי מזגים מסויימים, לכן מוסיפים כורכום, כמון או זעפרן שהם חמים ויבשים וממתנים את איכותו הקרה והלחה של האורז.

קנון הרפואה של איבן סינא

הסרפד עם הסכמה מקיר לקיר מסין , דרך הרפואה האויגרית, האוננית והפרסית מסכימים כי הסרפד חם ורעיל, זה נכון שיש הרבה סוגי סרפדים אחרי השם URTICA אבל טרם שיטת הטקסונומיה (מתן שמות מדעיים למינים השונים) כל סוגי הסרפדים נכנסו תחת אותו השם מיוון ועד סין , ומעבר.

הרעילות של הסרפד מחייבת מינון מבוקר שלו, כלומר רוב הטקסטים הקלאסים (לא מודרנים) מגבילים עד 10 גרם מהעלים למנה יומית , מינון דומה מהזרעים (שהם החלק היעיל ביותר של הסרפד רפואית) ומהשורשים עד 30 גרם מכיוון שרמת הרעילות שלהם נמוכה מאוד.

אני מניח שחלקכם מזעיפים פנים ואומרים מה זו השטות הזו... אני אוכל מלא סרפד ואין לי שום בעיה, ובכן, אפשר לנשום וליישר את הקמטים, אם תצרכו סרפד לא מבושל, טרי, או טחון טרי ללא עיבוד נוסף או ערבוב, אני מזמין אתכם לקרוא שוב את הפסקה הזו.

מכיוון שהסרפד קרוב לאדם וביתו כצמח שוטה, ממש כפי שכלב או חתול מקשטים את נוף השכונה, הפך הסרפד לצמח שאנו "מטפלים" בו מבלי משים, כלומר, מי שצורך את הסרפד בכמויות או במזון, מבשל אותו, חולט אותו, מטגן אותו, וברפואת הצמחים המודרנית אף משרה אותו באלכוהול ומים באחוזים שונים, הטיפול הזה שאנו עושים על מנת "להיפתר" מהעקצוץ הלא נעים של הסרפד נעשה בטבעיות , ללא חשיבה נוספת והוא למעשה מיתון המזג של הסרפד.

מיתון המזג?

ובכן, לאחר שהבנו את הטמפרמנט של הסרפד, נכיר את האיכות שלו, האיכות המרכזית של הסרפד היא ממיסה (ארוזיבית) , צמחים חמים בדרגה השלישית וארוזיבים , עלולים להיות רעילים מאוד ובעלי השפעה הרסנית על רקמות הגוף אם לא יטופלו, כאשר אנו משרים את הסרפד במים, או מבשלים אותו קלות, האיכות הארוזיבית שלו פוחתת ונעלמת כמעט לחלוטין! , ולכן הרעילות שלו (כמו גם התפקוד הרפואי החשוב ביותר שלו נעלם כמעט לחלוטין. גם כרוב למשל מאבד מהאיכות הזו כאשר חולטים אותו במים, וגם לקמומיל יש איכות ארוזיבית שמשתחררת למים אבל לא נעלמת...לכן חליטת קמומיל היא חליטה כה יעילה.

מעבר לאיכות הממיסה של הסרפד , הוא אפרודיזיאק, ונוגד דלקת (המושג דלקת מגיע מהכתבים הקלאסים והוא אינו בהכרח זהה למושג דלקת שאנו מכירים, אבל מאוד דומה).

שאר תפקודי הסרפד נובעים מהמזג שלו ומהאיכויות שלו ואינם מהווים את תעודות הזהות של הצמח, אלא, את היתרונות מהשימוש במזג שלו, הזרעים והעלים מקדמים מתן שתן, זרימת חלב חלקה בהנקה, סופחים, מטהרים את הריאות ממרות עודפות קרות ולחות, פותחים חסימה בכבד ובטחול של מרה שחורה ומרת ליחה. הזרעים מחלצים מרה צהובה וליחה מהאיברים, ההידרוסול של העלים פותח חסימה ומשתן (ההידרוסול של עלי הסרפד הוא תרופה יעילה מאוד), לשמן של הזרעים יש את אותו תפקיד כמו הזרעים אבל קצת יותר חזק.

לתה מהעלים יש השפעה ממיסה על הרחם ועוזר לשחזר את תפקודו התקין. ערבוב העלים עם קמח שעורה ואכילתו יעזור למחלות חזה וריאות, אותו הרכב מרגיע את הנפש.

שטיפה או גרגור עם העלים יוריד נפיחות, מריחת מיץ העלים באף יכולה לעצור דימום מהאף, ערבוב העלים עם דבש לשימוש פנימי עוצר דימום מהאף, מחמם את הרחם, מטפל בפצעים כרוניים, מורסה, נקע עם כאב עצבי, ערבוב העלים עם דבש עם עלי זהב הוא אפרודיזיאק חזק מאוד לנשים, ערבוב העלים עם מלח משמש חיצוני לפצעי נשיכה של כלבים, ערבוב העלים עם שמן זית מועיל לכאבי אוזניים, ערבוב עלים, זרעים ומלח מועיל לפצעים כרוניים , לכוויות ופצעים ממאירים.

הזרעים מועילים לטיפול בהדבקויות של הרחם, מחלות ריאות ופיברוזיס, מחלות חזה, מחלות גרון, מחלות כליות וטחול. בדרך כלל הזרעים נלקחים עם אוקסימל, זרעים עם דבש מקדמים מחזור ומנקים את השלפוחית.

השורשים מעורבבים עם קמח שעורה לטיפול במחלות ריאות, ההידרוסול משמש לרוב לטיפול במחלות עור.

כל התפקודים המוזכרים מעלה הם למעשה מתאימים רק למחלות בעלות מזג קר ורטוב , כך שלמעשה שימוש בסרפד לבעלי מזג חם ויבש עלול להיות מזיק , ואם בוחרים לעשות זאת בכל זאת, ממליצים בספרות הקלאסית לשלב אותו עם קדד השרף (קתירה) ועלי שיזף.

בצורות הלקיחה המסורתיות של הסרפד נמצא אותו בכדורים (לא קפסולות....) במג'ון לסוגיהם (סוג של סירופ מוקשה), שמנים רפואיים וסירופים, כל צורות הלקיחה שמשמרות את איכותו הרפואית האיכותית.

טיפ קטן למטפלים הסינים מביניכם, לא אחת מחפשים תחליף לצמחים שאסורים בשימוש בארץ, ברפואה הפרסית לכל צמח מצויין התחליף המסורתי שלו, התחליף שיכול לתת בדיוק את האפקט שאתם צריכים למרשם שלכם, עלי הסרפד (ללא עיבוד) מחליפים את XI XIN, את האסרום. (וזה מסביר למטפלים הסינים מביניכם עד כמה הסרפד חזק.

על הסרפד ועוד צמחים רבים אחרים בספר הקרוב על רפואה אויגרית (יוצא באנגלית)

המידע בבלוג זה הוא אינפורמטיבי בלבד ולא נועד כהמלצה או תחליף לייעוץ רפואי אצל רופא

למי שעדיין לא רכש את הספר, המהדורה הראשונה והאחרונה לקראת הסוף, אל תגידו שלא אמרנו.

רפואה פרסית - אתנו בוטניקה על דרך המשי

לקנייה