שתי רגליים על הקרקע

מי לא מכיר את הסיפור על ד״ר דוליטל שמדבר אל החיות, ומי לא דיבר אל הכלב שלו , אל החתול או אפילו לעז? מניח שרבים מאיתנו.

מה לגבי צמחים? אפשר לדבר גם איתם ?

אחת החוויות המדיטטיביות ביותר עבורי היא להכנס למדבר (לבד, רחוק מכל רעש) לבחור איזה אפיק זרימה יבש , כזה שלא ממש עוברים בו ולעצור, להתבונן, ולהתחיל להקשיב, צמחים הם עם דברן מאוד, דרושה סבלנות אין קץ לפענח את שפתם, לפעמים נדמה שזה ימשך לנצח, אבל יש רגע שהשקט המדברי נבלע ומתוכו עולים קולות , מגוון אין סופי של שכבת חיים שוקקת, והקולות הערבים ביותר מתוך כל הקולות שמושכים את ליבי הן הקולות של צמחי המדבר, יש משהו מרגיע , איטי עם המון סבלנות שפשוט רוצים להקשיב לו.

הרומן שלי עם המדבר הוא משהו מגלגולים קודמים, משהו שזורם במח העצם שלי ,שכל תא בגוף נהנה להתחבר אליו, לקח לי זמן רב לשמוע את הצמחים, ולהבדיל את הקולות שלהם, אפילו להבין שמוקדם בבוקר ובשיא החום הם לא תמיד נשמעים אותו הדבר, בטח לא בעונות שונות, וכך כמו אהובה בלתי מושגת הרומן נמשך שנים ארוכות.

כמו כל מערכת יחסים נדרשת השקעה, אבל חשבתי שלהביא פרחים , להזמין לסרט פחות מתאים ביניינו , חיפשתי איך אוכל להבין אותה יותר טוב.

השוטטות בין צמחי המדבר היתה מהדברים המפתים ביותר שיכולתי להעלות על הדעת, ובכל שהייה במדבר הייתי חוזר עם יותר שאלות ממה שהגעתי, חיפשתי ונברתי בכל בדל מידע זמין, כדי למצוא את אותן פסקאות סתומות, שמי שקורא אותן מבין כי כותבן מעולם לא עשה מעשה של ממש עם הצמחים, ובכלל איך יכול להיות שעושר כזה גדול של צמחים לא יכול לחזור איתי לקליניקה ולהיות לא פחות רשמי מאותם צמחים המתועדים בכבוד בספרים מסין המכילים מידע עשיר ומערכתי על כל צמח שרק תדמיינו , פשוט לא הגיוני…

לפעמים שממש אבל ממש מבקשים משהו מאוד חזק, מישהו פותח לנו את הדלת, והמפגש החצי אקראי והמתבקש עם הרפואה הפרסית, האויגרית והאוננית, פתח לי שער גדול, שאולי המילה שער אינה נכונה לו, אלא, זכיתי במילון, שסוף סוף תרגם לי את הקולות ששמעתי כל כך הרבה שנים, וזו היתה הפעם הראשונה שהצלחתי סוף סוף לדבר איתה, וככל שנקף הזמן השיחות נעשו עמוקות יותר, היו ימים, בעיקר באביב ובסתיו שממש לא יכולנו להיפרד, היינו חוזרים ביחד בזהירות לקליניקה, ומה שהיינו עושים שם, וואו.

קול אחרי קול וצמח אחרי צמח החלו לקבל עומק שהתחבר למראה ולקולות, צמחים שהכרתי החלו לדבר עוד שפה , צמחים שנראו לי אילמים החלו לשיר , ופתאום הזמן נדמה שנהיה קצר מידיי, להספיק ולהקשיב לכל המילים, ולכל הדברים הנפלאים שכל צמח וצמח יודע לעשות .

במהלך השנים הפכנו למכרים בלתי נפרדים , חלק לא קטן גר איתי ביחד, בבית מרקחת של הטבע חי ונושם.

זכיתי לפגוש ולגלות שרוב הקולות מתועדים בכבוד רב בספרות מכובדת ומהודרת, והרומן שלה עם בני אנוש באמת מגיע מגלגולים קודמים וידעה היא רבים וטובים לפני.

התשוקה להכיר עוד ולראות חצתה את המדבר המקומי למקומות שההיגיון עצר מלכת והתשוקה לפגוש עוד צמח אחד, להציץ לחופת שורשים נדירה או להגיע לפרח טרם יפתח הפכו לאובססיה של ממש. (כזו שסיבכה אותי בצרות של ממש).

האובססיה הבלתי פוסקת הפכה למלאכת איסוף , רישום והטמעה, למעשה הרפואה הפרסית הינה חלק בלתי נפרד מתרבות שחלקה הגדול ככל תרבות מסורתית דורש סבלנות, קסם לי במיוחד אחד הפרקים הראשונים בקנון הרפואה של איבן סינא, שם הוא מסביר בפשטות כיצד להבין את מזגו של צמח, ממש פשוט בגובה העיניים, איך לשמוע צמחים, העמקה לרפואה הפרסית , האויגרית והאוננית סייעו לי רבות בשילוב הקליני , מעל שני עשורים של רומן מתמשך עם צמחי מדבר (ואחרים).

בספר בכל מונוגרפיה , מתוך 36 שבחרנו להביא ממאות רבות של צמחים , שיתפתי את המידע , בלי פילטרים , האמיתי מהשיחות שלנו במדבר , השיחות שנמשכו לתוך הלילה בקליניקה ומחכות לכם בסוף כל מונוגרפיה רשומות כעדות כתובה למה שהיה שם, ומתוך תקווה אמיתית שתוכלו לעשות בו שימוש טוב (מושכל וזהיר ) ולדרוש שימשיך לגדול שם ולהפיץ בקולות מרפא לכולם .

וזה לא נגמר, בימים אלה אנו בשיאה של עבודת איסוף וכתיבה מאיספהאן, ממחוזות נעולים בסין ומטורקיה עובדים במרץ לתעד ולהעלות את כל אותם קולות (הפעם יותר ממאה) שיגרמו לנו לשמוע אותם אחרת.

מוזמנים להצטרף לתחנה הראשונה שלנו, תחנה צנועה, כנה ומעשית.