top of page

שהרופא גילה שהוא בעצם שמאן...



המשפטים: "מה זה...רפואת וודו....", "רפואת מכשפות ולחשים...", "קוסמים ושרלטנים...", "זה הכל בראש שלך, זה פלסבו..." , אילו משפטים שכל מטפל נתקל בהם מהקהל הרחב, רופאים "גדולים" ובני משפחה "לא מאמינים", תמיד תמצאו בקהל את זה שמתעקמת לו הגבה או השפה כמתאפק להגיד :"מה זה השטויות האלה".

אחרי עשרים שנות ניסיון קליני, אילו משפטים שפעם היו מחממים לי את הכבד ומאדימים לי את העיניים, מאוחר יותר קצת מדגדגים את הלב ולבסוף התייחסתי אליהם כאל נפיחה חולפת ושקטה.


עמוד סלע טבעי באיראן


תהליך הלמידה אינו פוסק, כל אדם בר דעת יכול להבין כי מסורת משרתת תרבות, והתרבות היא קנה מידה לאיכותה ועוצמתה של חברה, עם ללא מסורת הוא עם ללא עמוד שדרה. הרפואה המודרנית, זו שרופאים נשבעים טרם קבלת הדיפולומה את "שבועת היפוקרטס" עבורה , היווני הזה :), הוא מאבות תורת המרות, ותורה זו היא מיסודות הרפואה הפרסית.

חוסר בקיאות בהיסטוריה של הרפואה , הביאה לא מעט אנשים לחשוב שהמדע הוא ראשית הרפואה עלי אדמות, ומה שהיה לפני כן זה "כישוף אחד גדול", נזכיר במעט, כי טובי המדענים לתקופתם היו פרסים, ופיתוחים מתמטים, אסטרונומים, כימים, ורפואיים היו פרי המצאתם של הפרסים. (גם לסינים יש נקודות זכות, אבל עכשיו הפרסים שולטים לי בראש).

מחקר רב ומבוסס מחזק את אמינותה של רפואת הצמחים בכלים המדעיים, אך אילו האחרונים, צעירים ואינם מסוגלים עדיין לחקור ולהבין הכל , ובעיקר את נפש האדם.


ובתוך כל זה, על דבר אחד כולם מסכימים, כוחה של הנפש הוא כלי מרכזי ליכולת ההחלמה.


בית קברות בדרום איראן, האלווורה נשתלת כסגולה לחיי נצח


תודעת האדם הבריא שונה במהותה מתודעת האדם החולה-

ורק מי שדרך בצד השני, יכול באמת להבין את המשפט הזה, עם ההבנה לקיומו של מצב חולי , מתעוררת בהדרגה גם ההבנה "שמשהו בדרך שלנו, לא ממש נכון", ומשם, מי מוקדם ומי מאוחר, מתחיל מסע כזה או אחר ששואף לחזק את הנפש והתודעה בדרך להחלמה.

נוכחתי פעם אחר פעם, בקליניקה, ובחיים האישיים, שכח התודעה, והאמונה שלנו הוא הניצוץ החשוב ביותר לתהליך ההבראה, נוכחתי לראות אנשים מאוד חולים שרופאים "קצבו" את ימיהם , ואילו מתקשרים לרופא בכל שנה לספר שהם עוד שם... ונוכחתי באנשים לא מאוד חולים, שקיבלו את דין החולי , וגופם סגר את מערכות החיים בניגוד לכל הגיון בזמן קצר.

נוכחתי בכחה של האמונה, הרצון, התיקווה, התמיכה כמעודדי החלמה, כמתקני מוטציות, וכמצפן אינטואטיבי לקבלת החלטות משכילות ולא הכרעות הנובעות מפחד במהלך תהליך הריפוי.


ומה לכל זה ולנושא הבלוג?

הרופא בחלוק הלבן בבית החולים, המרפא בקליניקה המסורתית הם ה"השמאן", עמוק בתוך תודעת המטופל , ולמילה שלו, יש משמעות גדולה. יעידו על כך כל מי שביקר בחדר האונקולוג, עד כמה כוחה של המילה הוא מרומם או הרסני.

בתוך המחקר ואיסוף הנתונים נתקלתי באין סוף טקסים אשר נערכו בכל התרבויות.טקסים אילו היו ראשונים לפני כל מהלך רפואי כתוב ומוכר לנו, והם משותפים לתרבויות לאורך כל דרך המשי.

אותם טקסים היו הבסיס הכי ראשוני וטבעי , טרם התפתחות הרפואה המסורתית הכתובה המערכתית, גם לאחר התפתחות הרפואה המסורתית לשיטות עבודה מדויקות הדורשות לימוד מעמיק, טקסים אילו מעולם לא עזבו אותה ונדרשים עד היום.


הקטרות של לבונה, מור, שבר לבן, מריחת שמנים על אזורים שונים בגוף, עישון צמחים ושרפים, ו...לחשים.

ובתוך ה"כישוף" הזה- הלחשים , ההקטרות והמשיחות שרדו, ואנשים מקצה לקצה על הדרך עשו בהן שימוש, וככל שנקף הזמן, והתרחקנו מהטבע , התרחקנו מהיכלות להבין אותם או מהשפעתם.


אז מה? שהרופא יקטיר עבורי?

לא, אבל ההבנה שלכח המילה, הריח והצליל יש שכבות ריפוי והרס גדולים ממה שאנו חושבים, יכולה לשנות רבות כיצד נצא מחדר הרופא, ולא פחות , שלפרקטיקות פשוטות כמו קטורת, מדיטציה , או עישון צמחים, משיחת שמנים , או ענידת תכשיטים, יש כח , כח לשמור תודעת ריפוי חיובית.

הקטרת לבונה


היסטוריה-

מציאות היום של האנשים בעבר ומציאות היום של אדם בת"א, בעזה, בטהרן, ובסין היא שונה מאוד... וכל זה שיש לנו גישה למידע כתוב , ממוחשב ולעיתים גלובלי. מה היה לפני אלף שנה (ואפילו לפני 100 שנה)? המציאות היתה מאוד שונה, הידע היה מאוד שונה , אבל החיבור לטבע היה גדול יותר, פשוט כי לא היתה בררה אחרת. סיפורים, דמיון , תרבות, ולעיתים דת, תפסו מקום חשוב בחיי היום יום, ובכל קהילה, כוחו של המרפא היה משמעותי.


קטורת-

כיום אנו יודעים שלעשן העולה משריפת צמחים שונים כמו- חשיש, תפרחות קנביס, שרף לבונה, שרף מור, זרעי שבר לבן ועוד צמחים רבים יש קולטנים יעודיים במח שלנו, עישון ונשימת הצמחים, מפעיל את הקולטנים האילו ומתחיל תגובת שרשרת כימית בגוף, שסופה שינוי זמני או קבוע של מצב התודעה שלנו, ולא פחות להתחיל שרשרת כימית גם של תהליכי ריפוי.

הריח שעולה מהן מעורר תהליכים כימים בגוף ויש לו קולטנים משלו שיכולים לעורר אותנו, להרדים אותנו , או לפתוח לנו גבולות בתודעה שאין אנו רואים במגבלות היום יום.

מספיק לראות את כמות האנשים המגלים עניין "בפטריות הזיה" , אילו שבשימוש אלפי שנים כחלק מטקס לבריאות האדם, כיום השימוש בפטריות לטיפול בדכאון קשה, פוסט טראומה ועוד הן מדע רפואי לכל דבר.

המטופל לפני מאות שנים, לא היה צריך שכנוע, זו היתה הדרך, ועם האמונה, תהליכי הקבלה והריפוי , עובדים טוב יותר ומהר יותר, ועל כך יש אין ספור מאמרים, זוהי הביולוגיה של האמונה.


לחשים-

לא אחת מגיעים מטופלים מרקע שונה לחלוטין, כאשר המשותף להם, במהלך השיחה במרפאה הוא אוצר מילים שלילי, שהכל לא טוב, וגם הזריחה של השמש מלווה באנחה של כאב ומה יהיה.... אחת המטרות של המרפא היא להחליף את אוצר המילים הזה באוצר מילים חיובי. הרקע השונה של מטופלי מביא אותי לשלוח אותם להחליף את אוצר המילים שלהם במקום שבו הכי נח להם, האחד בבית התפילה וחיזוק האמונה שלו, השני בטבע , השלישי בכורסת הפסיכולוג והאחר בתרגול מדיטציה, בסופו של דבר אילו הן מנטרות שהאדם חוזר ושם לעצמו על מנת לזרוע זרעי החלמה.

"הלחשים" הם בסך הכל מנטרות שנועדו לשנות תודעה שלילית לחיובית, ולעיתים שיחה לא נכונה בחדר הרופא משולה בעיני "כקללה" של העולם העתיק.

ובכל בוקר במרפאה, גם אנחנו פותחים את היום ומקטירים לבונה, מור ומיני שרפים, לשים באוויר לנו ולבאי בית המרפא אוויר של תקווה, ואמונה , וברקע מנגנים מוסיקה נעימה, שהרי זו דרך צלילים גם היא מרפאה.


בעבר ואפילו היום, קמעות, ומנטרות מקובלות מאוד על מנת ליצור מצב פסיכולוגי מאוזן אצל המתרפא, והטיפול הפסיכולוגי כבר היה קיים ומתורגל באמפריה הפרסית אצל ראזי ואיבן סינא בספרות בת כאלף שנה מתוארים תהליכים נפשיים אצל המתרפא ועד כמה חשובה נפש האדם בתהליך ההחלמה.


ככה לאט, הדרך לימדה אותי שלא תמיד המחט, הצמח (ואפילו לא התרופה הכימית) יהיו המפתח לריפוי, הכוונה, התודעה של האדם ,והאמונה בעצמו וברופא שבו הן בסיס הדרך לריפוי, ואז, התרופה הכימית, המחט והצמח תמיד יעשו את העבודה יותר טוב, ותמיד יהיו מי שיגידו שטויות וזה לא נחקר מספיק ולא הגיוני, פשוט תבקשו מהם לשים את ההגיון על השולחן שלכם, שנוכל לגעת בו.


לאחר הרפתקאות רבות, שבנינו את משכננו בערד, התעקשתי בכל דרך, שכל מי שמגיע למרפאה, יהיה חייב בדרכו להביט בנוף שנשקף ממנה (הנוף בתמונה מטה), ככה לפני שנכנסים לדבר על חולי ומרפא, להביט על הוד הבריאה ולהבין שאנחנו נקודה קטנטנה על גלגל ענק, וההתמסרות לדרך לעיתים יעילה מלכוון למטרה.

נוף ממרפאת מואב בערד, צילם- איל תמיר


אם הגעתם עד פה ולא עצרתם למעלה, זה אומר שיש סיכוי שאנחנו חולקים נתיב מחשבה משותף. המדע הוא חשוב, מציל נפשות רבות, אבל הוא לא מוריד מערכה של תפילה, מנטרה, קטורת שנישאת באוויר הבוקר, או אבן חצי יקרה שנישאת בעומק הכיס, כי בסוף, מה אנחנו באמת יודעים?


אז בפעם הבאה שאומרים לכם שזה רפואה של סבתות (שסביר להניח שהיו פחות לחוצות מכן , וישנו טוב יותר בלילה) או מעשה כשפים (אם להריח עשן לבונה ישלח אותי לישון עם חלומות טובים, אז בואו מכשפות), ואם לעשן שבר לבן זה לא חוקי (וזה יוריד את כאב הראש שממאן לעבור עם כל תרופה, אז שישבר החוק), ואם תראו אלפי נזירים חוזרים על מנטרה, חיים מכלום ושומרים על חיוך שקשה לכם לשמור חצי שעה ביום, הבו לי לחשים לרוב.


האמת משיגה את כולם, עכשיו או בסיבוב הבא.




301 צפיות3 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

3 commentaires


nnzsalmon
nnzsalmon
29 août 2022

אתה כותב כל כך יפה, גידי. מתנה שיש מטפל שזה הראש שלו. אתה מקור ההעצמה שלי במסעי לריפוי

ניצה שלמון

J'aime

Invité
25 août 2022

כתבת מקסים, גידי. כל כך נכון

יעל כנען

J'aime

Invité
24 août 2022

אהבתי, גם את התמונה בהתחלה, גם את התמונה בסוף, ובעיקר את כל מה שכתבת באמצע. כי מה אנחנו באמת יודעים?

J'aime
bottom of page