כאשר למדתי בסין רפואה סינית, בין האקדמיה המפוארת לבין רופאים יחפי רגליים במערבה, לא דמיינתי שאמצא את עצמי במרווח בין סין לישראל, האימפריה הפרסית.

 

שנים ארוכות של לימודים בסין, רכישת שפה, תרבות, וחזרה לישראל אל הגשר היבשתי, לעסוק ברפואה הסינית, את ביתי הקמתי במדבר, והמרפאה משקיפה על נופיו הפראיים של מדבר יהודה, אל מרגלות המרפאה, הוואדיות העמוקים ,בהן רעינו את עדר העיזים,  היו לבית המרקחת, ובבית המרקחת של הטבע צמחים רבים שסוד שימושם היה לי מתמיד ריגוש בלתי מוסבר, חיפוש בלתי פוסק על המובן מאליו, שסודות מרפא פרושים לפני, אך שפת קריאתם חסרה לי. לכוכבים שלנו יש דרך משלהם להביא אותנו לפגוש אנשים, להגיע למקומות, אני מניח שלכל גלגול יש את התפקיד שלו, בלילה בהיר אחד כמו ירד המסך מזרחה ,ועם שורת אנשים מופלאים החל המסע המרתק אל נבכי הרפואה הפרסית, מתוך אמונה ששפה היא חלק בלתי נפרד מהבנה תרבותית הוספתי לשפה הסינית את השפה הפרסית, כאשר הממתק שישב לנגד עיניי הוא הספרות האדירה שלא תורגמה לשפה האנגלית, היכולת לתקשר עם אנשים ומרפאים מאיראן, ומשם כשיטפון אדיר, מצאתי את עצמי בליבה של תרבות, מוקף אנשים מדהימים, שפע של ידע שהחל להצטבר לתוך עבודתי הקלינית, צמחים הגדלים על סף ביתי הפכו לתרופות עם היסטוריה וצמחים וסמננים שעשו את דרכם ממרכז אסיה השתלבו למרשמי הצמחים, המזון קיבל צבעים אחרים, אצבע רביעית הצטרפה ללקיחת הדופק והרפואה הפרסית הפכה לחלק מהווית היום יום שלי במרפאה.

 

הראש שלנו, הוא ראש של הרגלים, בתחילת הדרך, ישבו הרפואה הסינית והרפואה הפרסית אחת אל מול השנייה וסרבו לדבר בראשי, היו פעמים שישבתי אל מול המטופל והרגשתי שאיני יודע דבר, זוהי הרגשה נפלאה, ששמה אותנו במקום הנכון, הקטן, המוצנע של למידת דרך מחשבה חדשה, דרך שסיבי ההבנה לצליחה בין תרבותית, לא שרק גרמו לי להבין את עולם הצמחים קצת יותר טוב, אלא, גרמו לי להבין את האנשים שמולם אני עומד טוב יותר, להכיל תרבות, שפה, טעם וחשיבה, כל אצבע שיורדת לחוש את הדופק משולה למעוף הציפור מעל דרך המשי מסין הירוקה במזרח אל מדבריות המערב, דרך אפגניסטן, אל מרחביה של איראן, חופיה של יוון עד קצה דרך המשי במרוקו.

 

הדרך לא היתה ואינה קלה, מאות ספרי רפואה מצאו את דרכם מליבה של איראן אלינו, ספרי אספנות נדירים ויקרי ערך, מפגשים במקומות שלא נעלה על הכתב ושמות שלא נוכל להזכיר, תוך מחיר אישי לא פשוט שכולו מחוויר למטרה אחת- ריפוי. והדרך טרם נגמרה, וספר זה הוא נקודת ציון ראשונה, תיקוותי מתוך רבות לבוא. הרפואה הפרסית חיברה אותי בטבעיות עם הרפואה האויגרית ועם הרפואה האוננית, והעבודה רק בראשיתה.

 

זו דרך שלא ניתן לעבור לבד, החיבור האנושי מסין, לאיראן, לישראל, ועד מרוקו יצר שרשרת אנושית ששברה מחסומים והביאה לספר זה את הייחוד שלו, את תנועת הצמחים על דרך המשי. ההחלטה לכתוב את הספר הראשון, הייתה בסיור משותף של ניסים קריספיל ושלי באביב אחד לפני שנים לא קצרות, בתל קריות, על אם הדרך העתיקה, מסעיפי דרך המשי, בטקס חניכה לא רשמי, צעדתי עם מי שהיווה לי השראה ומדריך לעולם האתנו בוטניקה. המסע שלנו ממשיך, כנראה לא יגמר לעולם. מקווים שתהנו איתנו במסע. גידי