גידי גור
יליד ערד, בוגר אוניברסיטת ז'ה ז'יאנג בסין, בעל תואר שני במדעי הרפואה.
בעת שהותו שם חקר ולמד רפואות מיעוטים. משנת 2003 מטפל בצמחי מרפא וחוקר את השימוש בצמחי מדבר בשימוש קליני. משמש כיו"ר העמותה הישראלית לצמחי מרפא ואיגוד ההרבליסטים הישראלי, במסגרת איגוד הרפואה האירופי מרכז כנסים והכשרות של המדינות האסיאתיות ופעיל בתוכניות הכשרה אינטגרטיביות לאנשי רפואה באירופה. במסגרת הפעילות באירופה ותחת כנפי איגוד הרפואה האירופי נוצרו שיתופי פעולה חמים עם רופאים ומרכזים רפואיים בפקסיטן, איראן, אוזבקיסטן, הודו וכמובן באירופה. הכשרתי ברפואה פרסית וקונספט ה TIBB תחת טובי הרופאים המובילים בתחום (פרופסור אמינה אתר, ד"ר ראשיד בכיכה, ד"ר ארמן זגרדן, ד"ר מקבול קביר ועוד רבים וטובים המלווים אותי שנים רבות).
נסים קריספיל
החל את דרכו בחקר טבעה של ישראל בחברה להגנת הטבע. הדריך בבית ספר שדה הר גילה, שם הוא נחשף לראשונה לתרבות החומרית של ערביי יהודה ושומרון והחל ללקט חומר אודות הכפר הערבי המסורתי: מנהגים, מסורות, חקלאות מסורתית, עצים וקברי קדושים וצמחי רפואה ותועלת.
במסגרת המחקר נסים פגש מרפאות ומרפאים עממיים במגזר הערבי והבדווי בכל רחבי הארץ. שמע וליקט מידע אתנובוטני רב אודות צמחי הבר של ארץ ישראל. מידע זה בא לידי ביטוי בהדרכות שלו.
מסעותיו הרבים ברחבי העולם, בעיקר במדינות העולם השלישי, תרמו תרומה רבה לעיבוי החומר שליקט בארץ ותרם רבות בתחום של השקת החומר והשוואה.
עם השנים, נסים טרח גם לכתוב מדריכים עממיים שישרתו את ציבור המתעניינים בצמחי המרפא ובצמחי התבלין של ארץ ישראל ואת האניציקלופדיה המכובדת ביותר על צמחי ארץ ישראל בת 5 כרכים "ילקוט הצמחים".
ספרו האחרון "צמח ומרפא" המקיף 550 עמודים, עוסק בפעם הראשונה בצמחי מרפא לפי אברי גוף ומעניק לקורא, מידע נגיש ועממי לשימוש בצמחי המרפא של ארץ ישראל.
Greenleaf -מאיירת הספר
את שמה של מאיירת הספר נבצר מאיתנו לציין, למען ביטחונה האישי. היא ילידת טהראן, וסיימה בהצטיינות לימודי אמנות בטהראן ובפריז. מוצא משפחתה משיראז, וסבתהּ הייתה מרפאה מסורתית בצמחי מרפא. איוריה מפיחים נשמה במילים הכתובות וקושרים יחד את תחנות הדרך מסין ועד מרוקו לכדי נתיב אחד, שבמרכזו מוארת באור יקרות האימפריה הפרסית.
״ב-9 השנים שחלפו מאז עזבתי את איראן מולדתי, עשיתי דרך ארוכה עד שהפכתי למי שאני היום. לא קלה היתה הדרך. בראשית דרכי האמנותית מחוץ לאיראן, התמקדתי בשאלות של זהות, סיפור חיים והגשמה עצמית, אך מהר מאוד הבנתי שעבודותיי עודן משקפות את המנגנון השלטוני והחברתי שעזבתי ואת הצנזורה שמשיתה איראן על אמנות ותקשורת. הבנתי עד כמה כולנו, באופן לא מודע, הננו תוצר של הסביבה שלנו, גם אם לא נרצה בכך. מתוך ההבנה הזו, התרבו אצלי ההרהורים על זהות ועל הקשר שלי עם מולדתי. אך בצד הרהורים אלה, למדתי להכיר בכך שאני נושאת עמי חכמה, מורשת שערכהּ לא יסולא בפז; ושלמעשה, אין לנו דרך להימלט מהשורשים שלנו.
