top of page

מסין לאיראן, מסע אישי.

עודכן: 16 באוג׳ 2022


את דרכי אל עולם הרפואה הטבעית הובילו ארועים שילמדו אותי בעתיד על כוחה של בקשה, אבל לאמלק את הדרך מצאתי את עצמי עמוק בסין, חי, נושם וחושב רפואה סינית.

החיים בסין היו חוויה מיוחדת שהיוותה קו גבול בסין עצמה, בין קבלת זרים למסלולים אקדמאים אל מול סגירות מלאה. שנים ארוכות של לימודים, מחקר, שפה, ולא פחות מכך, תשוקה הולכת וגוברת להבין את הדברים שאינם יושבים בזרם המרכזי. כל מי שלמד או עבד בסין יבין עד כמה טוב לעבוד וללמוד במדינה שרוכשת כבוד מלא ואמיתי לרפואה המסורתית שלה, שממשיכה לפתח ולדרוש במקורות שלה למען טובת האוכלוסיה שלה, וכבוד אמיתי למסורת, דבר שהודחק קשות אצל רבות מעדות ישראל.

בין חברי לספסל הלימודים בתואר השני, היו גם סטודנטים בני המיעוט האויגרי, זהו מיעוט מוסלמי שחי במחוז המערבי ביותר בסין, כבר אז, מבלי שאוכל להסביר , בכל חופשה מהאוניברסיטה הייתי מוצא את עצמי במערבה של סין עם מיעוט אתני כזה או אחר, חודשים ארוכים חיינו עם מיעוט הנאשי במורדות ההימאליה ולמדתי מרופאים מקומיים , השקפה ופרקטיקה שלא הייתי מצליח ללמוד גם בעוד שלושה תארים אקדמאים, התקבלתי תחת חסותם של רופאים שהם דור שישי ושביעי למרפאים ולמדתי אל לשד עצמותיי מהי אתנו בוטניקה ומהותה של רפואה מסורתית.




ההחלטה לחזור לארץ ולקרוע את חבל הטבור מכור הידע השופע לא היתה קלה ולא מובנת, ולא כולם יודעים שחזרנו לארץ, אחרי שלא הסכימו לקבל אותנו בטיבט.... שם הפוליטיקה שמה מחסום לסטודנט הזר, ומשם חזרתי לארץ, עובר מסע ארוך דו שכבתי בין עולמה המופלא של הרפואה הסינית, ולמדבר - אהבתי הראשונה.

ומשנה לשנה, כמו קורים נטווים מתחילים להתחבר כחוטי משי הצמחים מהמדבר אל כור לימודי בסין, ובין ההרים הירוקים בהם חייתי בהאנג זו' לבין נוף הקדומים של מדבר יהודה הנשקף ממרפאתנו בערד, הבנתי שפשוט מעולם לא הסתכלתי , אבל אני מתכוון לממש הסתכלתי "מזרחה".

זה היה היום שגם פגשתי את ניסים קריספיל, דמות חצי אלוהית עבורי, שנגשתי אליה בחרדת קודש, ושאבתי מספריו את הידע כמו הלך צמא במדבר. "ילקוט הצמחים" , אוסף הכרכים המרשים של ניסים, היה קו פרשת מים עבורי שדחף אותי להבנה שיש עוד המון, המון ללמוד, וזה פה ממש קרוב, אבל... זה שקט, וזה טאבו, ולא שיווקו את זה, ויש חרמות אקדמאיות, ובכלל טלטלה אותי המחשבה , איך לעם הספר אין רפואה?

קצת יותר מאוחר הבנתי שהרמב"ם היה תלמיד של רופאים פרסים, והיהדות שלנו , השורשית האמיתית שוכנת בפרס הרבה יותר , אבל הרבה יותר ממה שהיא אי פעם שכנה באירופה, ולמעשה כמו מסך, בהצגה הטובה ביותר שאי פעם חלמתי לצפות בה, שכבות של מידע החלו להצטבר, המורה הרוחני שלי בארץ היה ניסים קריספיל והחיבור היה אך טבעי, ומהות החיבור- לקחת את הידע העשיר של ניסים ולהביא אותו לקליניקה, וכמו שיטפון במדבר, ועוד בזמן כתיבת שורות אילו, אני נסחף למקום הכי מדהים ועשיר שחושף בעיני את ההיסטוריה, האומנות, השירה, האסטרולוגיה וכמובן הרפואה של תרבויות אשר שכנו ושוכנות על דרך המשי, בין סין לישראל וכמובן מערבה למרוקו.

החיבור עם ניסים, היה טבעי , ואני לא מפחד לומר, מגלגול אחר (גם אם אבדתי כמה מכם עכשיו) וממקום של כבוד רב, אני שמח להביא לדפוס את התחנה הראשונה שלנו על דרך המשי- הרפואה הפרסית.




שהתחלתי את הדרך, הייתי בטוח שאני מתחיל לכתוב על רפואה אויגרית (מה שקורה היום בפועל), ככה לפי הגיאוגרפיה, והסדר, אבל כמו כל דבר , התגלגלתי ומצאתי את עצמי, עמוק בתרבות הפרסית, חוקר, לומד, דובר את השפה על בוריה וחוקר טקסטים עתיקים בפרסית, ערבית ואפילו כתבי רפואה מהמאה ה 14 בעברית שתורגמו מפרסית וערבית.

תוך כדי עבודת המחקר, למדתי שהחיים גלגלו אותי למקום הנכון, וערש התרבות הפרסית הוא מאבות הרפואה האויגרית, למדתי שרבים מצמחי המרפא בסין הוצגו לסין על ידי האמפריה הפרסית וספרות עשירה מנציחה את הקשר הזה, הרפואה הסינית בה חונכתי החלה לקרום גידים של פרקטיקה קלינית עם הרפואה הפרסית.


רכשתי חברויות אמיצות, חציתי גבולות מדיניים ותרבותיים, נחקרתי, הוזהרתי , תוך מחיר אישי כבד מאוד.

למדתי שגבולות מדיניים הם עניין של זמן, פעם אתה פה, ויש סיכוי לא רע שעוד מאה שנה, תהיה שם, ומתוך התפיסה הזו, עקבתי אחר תנועת הצמחים, מתיעודם הראשון והתפתחותם האתנו תרבותית עד לשימושם בקליניקה , כור ההיתוך הסופי, כור שאינו מפסיק לפעול, כור שאין לו סוף, כי גם אם נלמד חיים שלמים, יש שם כל כך הרבה, וההכרה בחוסר הידע והצורך ללמוד, להצניע ולהקשיב הם הדרך להמשיך ולהרים מסכים.




והכור שלנו, לא כור גרעיני, אלא, כור של שלום, כור של ריפוי, כי בשעת צרה ומחלה, אין איש זוכר גבולות וסכסוכים ופתאום אנו חפצי חיים, אז למה לא לנהוג כך כל יום?

ובימים אלה, שהספר "רפואה פרסית אתנו בוטניקה על דרך המשי" יוצא לאור, אני כבר עמוק בספר הבא ביחד עם חברי לספסל הלימודים, שהחיים חיברו אותנו בקליפורניה אחרי 20 שנה, ד"ר אלקם טורסן מביאים לאור לראשונה באנגלית את סיפורה של הרפואה האויגרית, רגע, לפני שתעלם.



278 צפיותתגובה 1

פוסטים אחרונים

הצג הכול
bottom of page